articles pic

ישנן קונספציות שמלוות אותנו לאורך חיינו, לכול אחד יש את אלו שייחודיות לו או למשפחתו אך יש גם כאלו שנפוצות ורווחות בקרב כולנו. אלו אותן אמונות, תפיסות ואף תקוות שעליהן אנו נתלים בעודנו מצויים בצמתים המשמעותיות ביותר בחיינו. צמתים שבהן שתי הדרכים מובילות לכיוונים הפוכים ושונים בתכלית. הדרך האחת היא הדרך המושכלת, הראויה, החכמה, והאחראית אך לעיתים גם המפחידה. דרך זו מתחילה לרוב בעלייה קשה אך לאחריה היא נוחה, בטוחה וצפויה. השנייה היא אותה דרך שקל לצאת אליה, או אולי נכון יותר לומר, קל להמשיך בה, אך היא אינה צפויה ומלאה במכשולים וקשיים. לצערנו הרב קונספציות אלה לרוב מכוונות אתנו להמשיך בדרך הקלה ולא להתאמת עם המציאות והרציונל שלנו - להבטיח עתיד טוב ובטוח יותר לנו ולמשפחתנו.

אחת הקונספציות אליה אני מתכוונת היא זו שאומרת: "שאין סיכוי שילדיי ימותו לפניי". ללא כול ספק זו מחשבה שלעצמה היא קשה ובלתי נתפסת בעליל לכול הורה והורה. שהריי כולנו יודעים שישנו סדר בעולם- מעין מעגל חיים או כוח עליון שלא יאפשר לשום דבר כזה לקרות במשפחה שלי. נכון שריבים, תאונות, מלחמות ואסונות קורים אבל לא אצלי במשפחה. בקיצור, "אצלי זה לא יקרה" ו-"יהיה בסדר" הן מהקונספציות היותר נפוצות בחברה הישראלית ובכלל.

הבעיה היא שלצערנו הרב מגיעים למשרדנו מקרים רבים שבהם המציאות מתעלה על הקונספציות שלנו. משפחות רבות, שלא הסדירו את מצבן המשפטי-משפחתי-עסקי כשהיה צריך באצטלה ש"הכול יהיה בסדר", פונות אלינו כשהן שקועות בתסבוכות רחבות היקף שהיו יכולות להיפטר בקלות כמעט לא נתפסת.

אחד התיקים שמתנהלים במשרדי כרגע הוא סיפורם של אבנר וחנה (שמות בדויים)- זוג כבני 70 שבקשו לעזרתי לאחר שיוצגו על ידי שני עו"ד שונים שלא הצליחו להביא לפתרון אמתי לבעייתם המשפטית. הם הגיעו מיואשים ותשושים לאחר התנהלות משפטית ארוכה, סבוכה ויקרה שלא נראה היה כי היא קרובה לסיומה – לטוב או לרע.

סיפורם היה כי שלוש שנים בטרם הגיעו הם ניהלו משפחה מאושרת ורשת משגשגת של חנויות עם דני (שם בדוי), בנם היקר והיחיד. לאחר שהשתחרר דני משירותו הצבאי החל להשתלב בעסק המשפחתי. משאת נפשם של אבנר וחנה הייתה מאז ומתמיד שדני ייקח בסופו של דבר פיקוד על העסק המשפחתי וימשיך את המורשת. לכן, לאחר שדני סיים בהצטיינות תואר ראשון במנהל עסקים הוריו נתנו לו לנהל את אחת החנויות, זאת ע"מ שיצבור ניסיון ניהולי ומעשי בדרך לניהול העסק כולו.

למשך מספר שנים הכול הלך לפי התוכנית- דני התמקצע והתקדם בחברה הוא היה חיובי לה וקידם אותה מאוד. כחלק מתהליך הקידום, אביו, שהיה עד אז בעל המניות והשליטה הבלעדי, העביר לו מחצית מסך המניות והשליטה בחברה. מהלך ההעברה בוצע על-ידי עוה"ד של החברה שהיה מקורב למשפחה וליווה אותה לאורך שנים רבות במקצועיות ואמינות.

התוכניות של אבנר וחנה התקדמה כפי שרצו וציפו עד שערב אחד, כשחזר דני מאחת החנויות לביתו התנגש בו רכב במהירות אדירה. מותו של דני נקבע במקום. מיותר לציין שהוריו היו הרוסים, דני היה בנם היחיד וכל חייהם ועתידם המשפחתי והעסקי חגו סביבו והיו תלויים בו.

אם לא די בקשיים ובטרגדיה פרט יחיד לא ציינתי - כשנתיים לפני שדני מצא את בית עולמו הוא מצא את הדת. חזרתו של דני בתשובה לא יצרה קושי בהמשך התהליך של העסקי של הוריו כלפיו. אלא ששלושה שבועות לפני האירוע הטרגי דני התחתן בשידוך עם בחורה חרדית אותה למעשה הכיר בקושי. מן הסתם, אבנר וחנה גם הם לא זכו להכירה לעומק.

לא ההורים, לא דני ולא עוה"ד של העסק חזו ברוחם את האפשרות כי דני עלול להגיע לבית עולמו בטרם עת ובוודאי לא חזו את האפשרות כי גורם שלישי ישיג שליטה במניות החברה שלא מרצונם. צריך להסביר כי היות ודני לא ערך כל צוואה בעודו בחיים חוק הירושה בישראל קובע כי עזבונו של אדם נשוי ללא ילדים ששני הוריו בחיים מתחלק כך שאשתו מקבלת מחצית מעזבונו והוריו מקבלים את המחצית השנייה בחלקים שווים. אם כן המצב שנוצר הוא שאשתו החרדית והטריה של דני, שאותה ההורים לא הכירו כלל, מחזיקה ב 25% ממניות החברה והיא יכולה לעשות בהם כול שברצונה.

לאבנר וחנה האבלים נראה היה הגיוני צודק והוגן לקבל את חלקו של דני חזרה, שכן טרגדיה אחת מספיקה להם. אך האישה סירבה. הם אף הציעו לקנות את חלקו, אך נענו בסירוב שני. עד כמה שכואב להודות החוק היבש מגדיר ברירת מחדל ברורה וההורים האומללים נקלעו למצב משפטי עגום שבו האפשרות להשאיר את העסק משפחתי הינו מצומצם מאוד.

מאז ועד היום הם ניהלו מול האישה ומשפחתה הליכים משפטיים ארוכים שלא העלו דבר ממשי. משרדי הגיעה עם סיפורם הכואב עד לבג"צ שמנהל את ההליכים בימים אלה ממש.

מסקנות רבות עולות ממקרה בודד ומר זה אך המסקנה המתבקשת מכול היא זו שניתן היה למנוע את השתלשלות האירועים העגומה בכך שבני המשפחה היו מתגברים על הקונספציות המעכבות הללו, פונים לעו"ד שמתמחה בניהול סיכונים משפחתיים בעסקים בכול אחד מהשלבים, ובפרט בשלב העברת המניות לדני ויוצרים מנגנון ברור ובהיר שהיה מגן על העסק המשפחתי ואחדות המשפחה איתו.

המשיכו לקרוא וגלו כיצד שרה, שאיבדה את בעלה, כמעט ואיבדה גם את העסק המצליח שאותו הקים לפני 35 שנה - לחצו כאן

לייעוץ והכוונה ניתן ליצור קשר עם המשרד
שם

אנא הזינו שם
דוא"ל

אנא הזינו כתובת מייל חוקית
טלפון

אנא הזינו מספר טלפון מלא כולל קידומת
לייעוץ והכוונה ניתן ליצור קשר עם המשרד
שם

אנא הזינו שם
דוא"ל

אנא הזינו כתובת מייל חוקית
טלפון

אנא הזינו מספר טלפון מלא כולל קידומת